מנופאוזה – היא מושג המתייחס להפסקת הווסת ונגזר מן המילים היווניות meno (חודש, וסת) ו-pausis (הפסקה).
השנים שלפני הפסקת הווסת ולאחריה, המקיפות את השינוי ההדרגתי בתפקוד השחלות, הן מערך שלם בחיי האישה הנמשך משש עד שלוש-עשרה שנים וידוע בשם climacteric (נקודת מפנה).
נשים רבות "נתפסות לא מוכנות" לסימנים הראשונים של נקודת המפנה. הן אינן מצפות שהתסמינים יתרחשו עד שיגיעו לנקודת הסיום של הפסקה מוחלטת של המחזור. אולם, עד להפסקה המוחלטת של המחזור, בדרך כלל, ישנה תקופת מעבר ארוכה, שעשויה לכלול תסמינים כגון: גלי חום, מצבי רוח, קשיי שינה והזעות לילה.
זה נכון שהגיל שבו אם האישה קיבלה את המחזור האחרון שלה, כנראה, מנבא מתי זה יקרה גם לאישה עצמה (וכמובן שתמיד ישנן יוצאות מן הכלל…). אבל אם אישה אינה מודעת לכך שהתסמינים הראשונים עשויים להגיע הרבה לפני הזמן, לעיתים עשר שנים או יותר, היא עשויה שלא להבין מה קורה לה…. ולחפש תשובות ב"מחלות" אחרות.
מה בעצם קורה בגופך? שינויים הורמונליים:
גיל המעבר מוגדר באופן רשמי כנקודת הזמן שבה המחזור מופסק לחלוטין. לאישה העוברת גיל מעבר טבעי אין שום דרך לדעת אם נקודת זמן כלשהי היא המועד האחרון שלה…. אלא רק שנה לאחר מכן.
ישנן כמה גישות לגיל המעבר. מחזור יכול להיות יציב למדי, וזה לא נדיר אם לא מגיע מחזור במשך כמה חודשים. בגיל 40, חלק מן השינויים ההורמונליים הראשונים הקשורים לפרה-מנופאוזה (סביב המועד או בקרבתם), נמצאים בעיצומם.
מחקרים הראו, למשל, כי בגיל 40 כבר עברו נשים רבות שינויים בצפיפות העצם, ובארבעים וארבע הן החלו לחוות תקופות שהן קלות ו/או קצרות יותר מן הרגיל או יותר…. כ-80% מן הנשים מתחילות לדלג על מחזורים. למעשה, רק כ-10% מן הנשים מפסיקות את הווסת באופן מוחלט, ללא תקופה ממושכת של מחזורים בלתי סדירים, הקודמת לכך.
[אלא אם כן, תחילת המנופאוזה הגיעה בשל ניתוח או התערבות רפואית. הפרה-מנופאוזה יכולה להיחשב כסוף של תהליך שהחל כאשר החלה האישה את תקופת הווסת הראשונה שלה].
בסופו של דבר, בשנות העשרה המאוחרות או בשנות העשרים המוקדמות, אורך המחזור מתקצר ונעשה קבוע יותר כשאישה מגיעה לגיל הפריון הראשוני שלה, שנמשך במשך עשרים השנים הבאות או עד שנות הארבעים ללחיינו, או אז מתחילים המחזורים להתארך. למרות שרובנו הורגלנו להאמין כי 28 ימים הוא אורך מחזור רגיל, המחקר הראה כי רק 12.4% של נשים מקבלות מחזור אחת ל-280 ימים. לרוב המכריע של הנשים ישנם מחזורים הנמשכים בין 24-35 ימים, ו-20% מן הנשים חוות מחזור לא סדיר במשך כשמונה שנים, אשר במהלכן ישנם "דילוגים" על מחזורי ביוץ.
במהלך השנים אלה, זקיקי השחלות, אשר בהם מבשילות הביציות מידי חודש, עוברים קצב מואץ של אובדן, עד לדילולם המשמעותי. מחקרים מראים כי תהליך זה מתחיל להתרחש סביב גיל 37-38.
בניגוד לאמונה הרווחת, רמות האסטרוגן שלנו לעיתים לא יציבות ואפילו גדלות במהלך הפרה-מנופאוזה. הן לא דועכות עד פחות משנה לפני תקופת הווסת האחרונה. עד גיל המעבר, האסטרוגן העיקר המיוצר בגוף האישה הוא האסטרדיול. עם זאת, במהלך הפרה-מנופאוזה, הגוף מתחיל לייצר יותר מסוג אחר של אסטרוגן, הנקרא אסטרון, אשר מיוצר הן בשחלות והן בשומן הגוף. לעומת זאת, רמות הפרוגסטרון, בתקופת הפרה—מנופאוזה, נוטות לרדת בצורה משמעותית, הרבה לפני השינויים החלים ברמות האסטרוגן או ברמות הטסטוסטרון. וזוהי עובדה משמעותית ביותר עבור רוב הנשים!!!
השינויים ברמות האסטרוגן, ובעיקר, ירידתו המשמעותית של הפרוגסטרון, הם בעלי משמעות עצומה מאחר ומהווים גורם למחלות רבות, אשר אינן מיוחסות דווקא לשינויים אלה.
נשים רבות מתחילות לחוות תהליכים ממושכים ומתמשכים של בירור תחושותיהן [כאבי ראש, עייפות, כאבי מפרקים, כאבים בשלד, אוסטאופורוזיס, תנודות בלחץ הדם…. ועוד ועוד ועוד….] – ולתחושות אלה לא ניתן מענה חדש משמעי. נשים רבות עוברות תהליכים בהם הן מתנסות בתרופות שונות ומגוונות, אשר לעיתים, נותנות מענה לזמן קצר, ולאחר מכן חוזרות לתחושות הקשות אשר משפיעות על תפקודן היומיומי וגורמות נזק מתמשך ברמת התפקוד וברמת מצב הרוח…..
כלומר, גם אם אין לנו עוד מטרת רבייה, לאותם הורמונים הקשורים ב"פוריות", ממשיכים להיות תפקידים חשובים המשפיעים על הבריאות של האישה. הורמונים אלה חשובים, למשל, בשמירה על עצמות חזקות ובריאות, כמו גם רקמת נרתיק גמישה ושמירה על שכבת קולגן בריאה בעור.