סטרס… רק מלקרוא את המילה הזו, נדרכים להם כל התאים בגוף. אבל האמת היא שלמרות מה שאולי סיפרו לנו, סטרס הוא ממש לא "מקור כל הרוע". למעשה, סטרס הוא המידה שבה המפגש עם הסביבה דורש מהגוף להשקיע אנרגיה, ויש לו קשר הדוק עם רמות אדרנלין תקינות, זרימת דם בריאה ואנרגיית חיים חיונית (הצ'י בתורות המזרח, ליבידו במערב, יו ניים איט). במילים אחרות, רמה מסוימת של סטרס היא חיונית ואפילו הכרחית לקיומנו (מכירים את זה שדווקא אחרי חופשה ממושכת, "הכל כואב" ואין כוח לכלום?).
יותר מזה: אפילו רמה גבוהה במיוחד של סטרס אקוטי, לא מהווה בעיה רצינית עבור מכונת הפלא שהיא גוף האדם. קחו, למשל, מפגש אקראי של איש מערות עם דוב. הסטרס יגרום תוך שניות לזרימת דם כבירה, נשימה מואצת ושינויים נוספים שיכינו את הגוף לספרינט-של-הלייף, אך כשהדוב יתרחק והסכנה תחלוף, באותה המהירות יחלוף הסטרס, ואיתו הסימפטומים הפיזיים. תוך דקות תירשם התאוששות מלאה ומוחלטת, ואיש המערות שלנו כבר יתלוצץ עם קופיו…
אבל, מה קורה כשהדוב הוא בכלל הבוס שלנו?
הבעיה עם סטרס מתחילה כשאנו חווים אותו ברמות גבוהות ובאופן מתמשך וקבוע. במצב כזה, היכולת שלנו להתאושש מהתופעות הפיזיות של הסטרס ולחזור ביעילות לאיזון, נפגעת בצורה משמעותית. זה מרגיש בערך ככה: אם אנחנו מתקשים לשתות את כוס הקפה ברוגע, או לעצור את שטף דאגות היום-יום כדי לצלול אל שנת הלילה, סביר מאוד שאנחנו חווים סטרס מתמשך, שמשפיע על התפקוד הכללי ועלול להתבטא בתחלואות שונות. חסימות בזרימת הדם וניוד הסוכר, קושי בירידה במשקל, הסתיידות עורקים וחומציות יתר – אלה הם רק חלק מהסימפטומים השקטים של אחת התופעות (אם לא ה) הקטלניות של המאה שלנו. לא נעים כלל להכיר: הסטרס הכרוני.
אז מאיפה מגיע כל הסטרס הזה?
בראש ובראשונה (ניחשתם נכון) מהמדיה. הגוף שלנו אמנם "מתוכנת" לקבל ולהגיב ביעילות למה שהוא מפרש כחדשות רעות, וגם לשוב במהרה לאיזון – אולם כמות חסרת תקדים של מידע שלילי שתוקפת אותו בימינו… זו כבר עילה לפרידה! (ממנגנוני ההגנה ההכרחיים של הגוף שלנו). כן, המידע ה"מסטריס" שאנחנו נחשפים אליו באופן יום-יומי, ובטח בתקופת הקורונה, מספיק כדי להוציא גם את האדם הבריא והשלו ביותר מאיזון. בגוף זה נראה ככה: בתגובה לסטרס ובמטרה לייעל את התפקוד הפיזי שלנו, זרימת הדם מואצת אל כיוון הראש, ובהיעדר רגיעה מידית, היא לא זורמת חזרה לשאר חלקי הגוף. התוצאה: עומס קוגניטיבי, תחושת "מיסוך" ועוד אלמנטים של כאב ראש.
סיבה משמעותית נוספת לסטרס הכרוני שלנו, היא כאבים. כאב, בדומה לסטרס, הוא לא תופעה שלילית מיסודה, אלא מנגנון טבעי של מערכת העצבים, שמטרתו להתריע: "קוץ!", "מכה!", "רעל!". הגוף כמו אומר לנו לעצור, להרים את הרגל (או היד, או הברך) ולנוח, בזמן שהוא שולח את צבא העם של מערכת החיסון להילחם בגורם הזר. אותו כאב אקוטי, מעצבן ולא נעים ככל שיהיה, לא מלווה כלל בסטרס. זאת משום שאנחנו מודעים למקורו, ובהתאם לניסיון העבר, גם מכירים בזמניות שלו (מחקרים הרי הוכיחו שעד החתונה זה יעבור).
גם הפעם, הבעיה מתחילה במינונים: אורח החיים היושבני מזמן לנו כאב כרוני מסוגים שונים, שאנחנו לא מודעים למקורו, ולרוב, גם אין לנו שליטה על מהירות ההתאוששות ממנו. כך נוצרת תחושה של חוסר אונים, שמובילה (שוב צדקתם) לסטרס. כאב כרוני הוא, אם כך, אחד הגורמים לסטרס הכרוני, אך יכול גם להיות תוצאה שלו – וזוהי כבר הכרוניקה של הדברים הכרוניים…
אז כואב לנו, ומלחיץ, ואנחנו כמובן לא נשארים אדישים. פעמים רבות אנחנו לוקחים תרופות שמדכאות את הכאב, אבל לא מטפלות בבעיה (כבר הבנו שכשזה מגיע לגוף שלנו, הכאב עצמו הוא לא הבעיה). במקרה החמור יותר, גורמות התרופות לתופעות לוואי או מעודדות כאבים אחרים ובלתי צפויים.
התשובה שלנו? צמחי מרפא, והרבה מהם.
בעוד התרופות הקונבנציונליות מתחקות אחר הכאב, חומרים טבעיים שקיימים סביבנו, פועלים על מנת לסייע למערכות הגוף להתגבר על הבעיה ולהתאושש מהסטרס. במחקר מתגלים כל העת תבלינים, צמחים ופטריות מאכל (גם כאלה מוכרים כמו וניל וכורכום), שמוכחים כיעילים לתקינות זרימת הדם, מניעת חסימה ברקמות, השקטת מערכת העצבים ועוד ניסים ונפלאות. ומה שמדהים אפילו יותר, הוא שרבים מהם גם פועלים כנגד תופעות כמו חרדה ודיכאון, שמביאים איתם ה"כרוניים".
אז אם אתם סובלים מאחד מה"כרוניים" (ובמידה כזו או אחרת, מי לא?) קודם כל – אתם ממש לא לבד. מעבר לכך – לנטורופתיה יש פתרונות, והם כנראה טבעיים ופשוטים יותר ממה שאתם חושבים.